פסק-דין בתיק תא"מ 14951-06-11

רקע

1.         ראשיתו של ההליך, מושא התובענה, הינו בהגשת תובענה כספית ע"ס של 35,705 ש"ח ע"י התובעת נגד הנתבעת, בסדר דין מקוצר וזאת נוכח העובדה שהנתבעת טרם הסדירה את יתרת חובה כלפי התובעת, חוב אשר ערכו הוערך במועד הגשת התביעה, בהתאם לכרטסת הנהלת החשבונות, ( צורפה כנספח א' לכתב התביעה) בסכום הנ"ל.

2.         ביום 25.1.12 ולאחר שהתקיים דיון במעמד הצדדים ניתנה לנתבעת הרשות להתגונן, והתובענה נוכח סכומה הועברה לבירור בסדר דין מהיר ובסופו של יום הובאה לפתחי.

3.         ביום 21.2.12 התקבלה החלטה, בהתאם לבקשת הנתבעת, לפיה הותר לצרף את צד ג' כצד לתובענה, בהתאם לכך נשלחה לצד ג' הודעה מתאימה וביום 17.4.12 הוגש מטעמה כתב הגנה.

4.         ביום 5.12.12 התקיימה בפני ישיבת הוכחות, במעמד הצדדים, נציגיהם ובאי כוחם.

5.         בפתח ישיבת ההוכחות הודיעו לבית המשפט באי כוח הצדדים, התובעת והנתבעת, כי הוסכם ביניהם שהתובענה והמחלוקת כפי שבאה לידי ביטוי בכתבי הטענות, תוכרע על דרך הפשרה בהתאם לסכמות המסורה לבית המשפט מכוח סעיף 79א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984,  וזאת לאחר שבית המשפט ישמע את עדותם של העדים ואת סיכומי באי כוחם.

6.         באשר למערכת החיובים בין הנתבעת לצד ג', הסכמה כאמור לעיל לא התקבלה, ב"כ צד ג' עתר שההכרעה ביחס להודעת צד ג' כלפי מרשתו תנומק בפסק דין.

טענות הצדדים

7.         התובעת עותרת בבקשה לחיוב הנתבעת בסכום התביעה וזאת לאור העובדה שהנתבעת טרם שילמה לתובעת עבור הסחורה אשר סופקה לה במהלך חודש דצמבר 2010. סכום החוב הנטען נתמך בכרטסת הנהלת החשבונות אשר כאמור צורפה לכתב התביעה וסומנה כנספח א' וכן בחשבונית מס' 10578, מחודש דצמבר 2010 אשר אף היא צורפה לכתב התביעה וסומנה כנספח ב'.

8.         מנגד טוענת הנתבעת כי החוב הנטען אינו מוכחש ולסילוקו משכה הנתבעת ביום 17.1.11 שיק שמספרו 1249 ז.פ. 3.4.11 לפקודת התובעת משוך על חשבונה לבנק הנמשך אוצר החייל. הנתבעת טוענת כי השיק נשלח אל התובעת באמצעות הדואר, כפי שנהגו הצדדים לעשות בעסקאות קודמות ביניהן.

9.         עוד טוענת הנתבעת כי מאחר וביום 5.4.11, או בסמוך לכך, הוצג השיק לפירעון בבנק מרכנתיל סניף אום אל פאחם (להלן: "צד ג'"), ע"י הנסב לאחר שהשיק כפי שנחזה הוסב ע"י הנפרעת - התובעת, ללא כל הגבלה או סייג, "הסב על החלק" ולאחריו חתימת הסב נוספת, הרי שיש בכך כדי להצביע על העובדה שהשיק הגיע למענה של התובעת כדין ואף נפרע ואין לראות בעובדה שהשיק לא נפרע בחשבונה כדי להוות עילה למתן הסעד המבוקש.

10.        באשר לטענות הנתבעת כלפי צד ג', טוענת הנתבעת בהודעת צד ג', כי ככל שתחויב כלפי התובעת וככל שיוכח כי חתימת ההיסב זויפה, הרי שמאחר והשיק נפרע אצל צד ג', יש לחייבה, בהתאם לטענות הצדדים אשר הועלו בכתבי הטענות באחריות לפירעונו, שכן הבנק הגובה ולקוחו אינם יכולים לרכוש זכות על פי השיק ויש לראותם כמעוולים בעוולת הגזל ולחייב את צד ג' בהשבת סכום השיק.

11.        צד ג' דחתה בכתב הגנתה את טענות הנתבעת וזאת בנימוק שסחירותו של השיק לא הוגבלה ע"י מושך השיק והשיק הופקד כדין מבלי שיובא לידיעתה כי מדובר בשיק גנוב שכן עפ"י מראהו הוא נחזה להיות תקין וננקטו מצידה ומטעמה כל הצעדים הנחוצים על מנת להבטיח את פירעונו בחשבון הבנק כדין, כך שיש בנסיבות העניין לדחות את כל הטענות נגדה.

דיון והכרעה

12.        כאמור לעיל, התובעת והנתבעת הותירו את ההכרעה ביחס לטענות המועלות מתוקף מערכת היחסים ביניהן כפי שבאה לידי ביטוי בכתבי הטענות ובראיות אשר הובאו בפני בית המשפט, על דרך הפרשה בהתאם לסמכות המוקנית לבית המשפט מכוח סעיף 79א' לחוק בתי המשפט.

13.        שמעתי את עדותם של נציגי התובעת והנתבעת, עיינתי בכתבי הטענות על כלל נספחיהם ולקחתי בחשבון את כלל השיקולים המנחים את בית המשפט עת מוכרעת תובענה על דרך הפשרה ובכלל זה אף לקחתי בחשבון את קביעותיו של הדין המהותי ביחס לסוגיה אשר הועלתה בפני המתייחסת להעברת השטר בין הצדדים, באמצעות דואר ישראל. בנסיבות העניין, באתי לכלל מסקנה כי על אף העובדה שבין הצדדים הועברו שיקים באמצעות הדואר ואף הגיעו ליעדם, הרי שאין בכך כדי לפתור את הנתבעת מחבותה כלפי התובעת במיוחד נוכח העובדה שלא הוכח כי השטר הגיעה ליעדו ואף למעלה מכך, לא הוכח כי ניתנה ע"י התובעת הסכמה או הרשאה להעברת הכספים באופן זה.

14.        ד"ר יואל זוסמן בספרו " דיני שטרות", מהדורה שישית, עמ' 114, מתייחס לאמור בסעיף 13 לעיל וכותב כדלהלן:

            "לא הרי נוהג לשלוח שקים ע"י הדואר אפילו נמשך עת רבה, כהרי הסכמה או דרישה ששיק יישלח באמצעות הדואר.כאשר מגיעים כספים ושיקים לידי בעל חוב ומתקבלים על ידו בפועל לשם פרעון חובות, אין זה חשוב לו אם נשלחו על ידי הדואר או בדרך אחרת. מכאן, שאם אפילו במשך עת רבה נהג החייב לשלוח שיקים בדואר והם תמיד נתקבלו, ששתיקת בעל חוב להסכמה לאו דמי. השיקים נתקבלו; על שום מה ימחה בידי השולח? לא כן אם דרש בעל חוב שהחייב ישתמש בדואר לשם משלוח שטר או שיק."